החלטה בתיק ק"פ 22/03

1.    בקובלנה זו מיוחסת לנאשמים עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין"). כתב הקובלנה טרם תיקונו, כלל גם אישום בעבירה לפי חוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965, אך האישום הזה בוטל לאחר שטענה מקדמית של הנאשמים לפיה כתב הקובלנה אינו מגלה עבירה,  נתקבלה, ביחס לאישום זה.

על יסוד אותה טענה בוטל גם האישום בעבירת איומים שיוחסה לאחד הנאשמים והוא נמחק מכתב הקובלנה, אך לקובלת הותר לתקן את כתב הקובלנה ביחס לאישום בעבירת איומים ככל שהוא מופנה נגד יתר הנאשמים. קובלנה מתוקנת אכן הוגשה והטענה שכתב הקובלנה אינו מגלה עבירה נטענה גם ביחס לכתב הקובלנה המתוקן, אלא שהפעם הטענה נדחתה בהחלטה שניתנה ב-18.5.2005.

עתה, משסיימה הקובלת להביא את ראיותיה ביחס לאישום שנותר, טוענים הנאשמים שאין עליהם להשיב לאשמה. טעמם הוא שהיסוד הפיסי הדרוש לעבירת איומים - לא הוכח: באיומים הנטענים לא היה כדי לטעת פחד וחרדה בלב אנשי הקובלת ומהראיות

בתי המשפט

בית משפט השלום בתל-אביב יפו                                                                            ק"פ 22/03

בפני כב' השופטת נורית רביב                                                                      תאריך: 30.7.2007

                                                                           2    

שהובאו על ידה עולה שהם כלל לא חשו מאוימים. איני רואה עין בעין עם הנאשמים, ומסקנתי היא שיש לדחות את הטענה.

2.    הקובלת היא סוכנות ביטוח אשר מנוהלת כעסק משפחתי. בין השנים 2003-1995 שימשה כסוכן ביטוח וכחתם עבור הנאשמת 1 (להלן: " איילון") . מעשה האיום נשוא קובלנה זו, מיוחס לנאשמים בשל הודעות חוזרות של הנאשמים כי בכוונתם לפנות ישירות למבוטחים שלהם בהתראות בשל חוב נטען בגין פרמיות ביטוח - תחילה בשל פיגור לכאורה בביצוע התשלומים שהגיעו לאיילון בגין פרמיות שגבתה הקובלת, ובהמשך גם ובעיקר בשל סכומי העמלות שקוזזו על ידי הקובלת מהפרמיות שגבתה מהמבוטחים.

הקובלנה מתמקדת במבוטחים במסגרת פוליסות לביטוח אחריות מקצועית שהוצאו לעורכי דין בתיווכה של הקובלת (להלן: " הפוליסות" או " המבוטחים", לפי העניין).

3.    מסתבר שכחלק משינויים במדיניות של איילון כלפי כלל סוכני הביטוח שלה, נדרשה הקובלת באפריל או מאי 2002, לגרום לכך שמבוטחים בתיווכה ישלמו את דמי הביטוח המגיעים מהם, ישירות לאיילון. הדרישה הזו נתפשה על ידי הקובלת כשינוי כפוי מהוראות ההסכם שנעשה בינה לבין איילון עוד ב-1995, אבל במאי 2002 הודיעה שהיא נענית לדרישה, לאחר שהחלופה שהוצעה לה - העמדת בטחונות להבטחת תשלום הפרמיות שהיא תגבה, נדחתה על ידה. בד בבד ועוד לפני כן, בקשה הקובלת, ובעצם חזרה ובקשה "שלקוחות שבגינם שולמה להם פרמיה על פי ההסכם ביננו (כך במקור - נ.ר.) לא יקבלו מכם מכתבי דרישה לתשלום דמי בטוח" (ק/27).

ב-15.5.2002 הודיעה איילון לקובלת שהשינוי ביחס לאמצעי התשלום בגין הפרמיות יחול ביחס לכל הפוליסות שיונפקו החל מיוני 2002 (ק/26). הקובלת מצדה הודיעה למבוטחים, לקראת חידוש הפוליסות  בנובמבר 2001, שהם יכולים לשלם את הפרמיות בהמחאות לפקודת הנאשמת או בשוברי תשלום  - ככל הנראה לחשבונה של הקובלת (ק/28). 

בתי המשפט

בית משפט השלום בתל-אביב יפו                                                                            ק"פ 22/03

בפני כב' השופטת נורית רביב                                                                      תאריך: 30.7.2007

                                                                     3    

לאחר שבאה הדרישה לשינוי הסדרי התשלום, "נזכרה" הקובלת שאיילון לא שילמה לה מעולם את עמלת הרווח שלטענתה מגיעה לה, ומשפניותיה לאיילון בעניין זה לא נענו, הודיעה הקובלת לאיילון ב- 8.7.2002 שהיא מעבירה לה את תשלומי הפרמיה לחודשים יולי אוגוסט 2002 לאחר קיזוז העמלה הרגילה המגיעה לה וכן עמלת רווח. ההסכם בין איילון לקובלת מ-1995, התיר לה לקזז את עמלותיה לפי הפירוט שבנספח להסכם, לרבות עמלת רווח " על פי החישוב המקובל בחברה כפי שיתפרסם מעת לעת".

4.    קיזוז העמלות הניב מצד הנאשמים שורה של תגובות ועליהן בעיקר מלינה הקובלת. הנאשם 2 הודיע שאיילון תפנה למבוטחים בדרישה לתשלום חוב בגין הפרמיות אם הקובלת לא תחזיר את הסכומים שקוזזו ותפרע חוב בגין הפרשי שער ודמי אשראי בסכום של כ-3,000$ (ק/39 ו-ק/42)- על המסר האחרון השיבה הקובלת שבסחיטה ואיומים איילון לא תשיג דבר - (ק/42), ואין לשלוח התראות למבוטחים משום שהמבוטחים לא חייבים כל כספים שהם לאיילון; הדבר ידוע לה היטב " וההתחשבנות שלכם היא איתנו ולא עם המבוטחים)" (ק/40). בנובמבר ובדצמבר 2002 שוגרו התראות לקובלת על ידי מר נוגה רחמני, מי שהיה אחד הנאשמים ונמחק - הוא הודיע לקובלת שאיילון תפנה למבוטחים ותודיע להם שעליהם לשלם את הפרמיות ישירות לאיילון.

בינתיים דרשה הקובלת למסור את נושא עמלת הרווח לבורר בהתאם להסכם עם איילון מ-1995, ולאחר משא ומתן בקשר לזהות הבורר, הנושא אכן הועבר לבוררות, אך ב-29.12.2002 הודיעה איילון לקובלת על "הפסקת עבודה" עמה החל מ-28.3.03.